עברית English
הספר בעברית כולל אודיו בIBOOKS רק ב 30 ש"ח לחץ על ציור הספר לרכישה
קבצי הקול יופעלו באפליקציית IBOOKS בפורמט mp3
[לידיעה המלאה]
חדש! רכישת קובץ אודיו בלבד ב 39.90
רכישת קובץ mp3 הכולל הקראה מלאה של שלושת הסיפורים שבIDBOOK סה"כ 7:15 שעות
[לידיעה המלאה]
חדש! יצא לאור באנגלית באתר smashword
ניתן לרכישה בsmashword
[לידיעה המלאה]
AMAZON KINDLE לרכישה באנגלית
[לידיעה המלאה]
עכשיו באנגלית גם בkobo
בכל הפורמטים הקיימים
[לידיעה המלאה]
באנגלית גם ב BARNES & NOBLE
[לידיעה המלאה]
לכבוד העליה של אתר ''נטבוק'' האתר הגדול בארץ לספרים דיגיטאליים
רק ב30 ₪ העותק המלא של הספר מותאם גם לטאבלט וטלפונים חכמים מכל ...
[לידיעה המלאה]
 
 
 

ספר דיגיטאלי במסלול אישי - מדריך למשתמש

לפניכם פורמט שונה וחדשני של סיפור, יש בו יותר מאשר רק ספר שקוראים באמצעים דיגיטאליים. אני מציע דרך חדשה לחוות סיפור דיגיטאלי, הכוללת גם:

· מצגות של תמונות לאתרים רבים המוזכרים בסיפור. המצגות מקושרות לyou tube בכל פעם שהמקום מוזכר בסיפור.

· הקראה של שלושה סיפורי בסיס, המאפשרת הקשבה תוך כדי "דפדוף" בסיפור ובמצגות התמונות.

· הסיפור כולל שלושה סיפורים בסיסיים המשתלבים ביניהם. כלומר, ניתן לקרוא כל אחד מהם מתחילתו ועד סופו, או להתחיל לקרוא פרקים מסיפור אחד ולעבור במקומות המסומנים לסיפור האחר. בספר זה אתה הקורא מחליט מאיפה להתחיל ובוחר מסלול קריאה לסיפור.

יש יותר מדרך אחת לספר כל סיפור, יש גם דרכים רבות לקרוא אותו.

הסיפור של אלכס (פרקים 8-1): נזיר יווני-אורתודוכסי ממנזר סנט ג'ורג' שבואדי קלט אוהב אדם וחובב ארכיאולוגיה, מוצא את עצמו מופעל על ידי ארגוני ריגול ישראליים ועל ידי הוותיקן לצורך איתור של מימצאים היסטוריים המאיימים על שלום האזור. במרוץ שמתחולל בין דתות ובעלי אינטרסים יצליח רק מי שיעכב את האחרים.

הסיפור של מיכל (פרקים 15-9): ארכיאולוגית ישראלית צעירה מחיפה זוכה להימצא בחפירות הנכונות, בזמן הנכון, כדי לגלות מימצאים מציתי דמיון. פרופסור רב עוצמה ובעל קשרים מוביל אותה להחלטה גורלית להמשך חייה.

הסיפור של אחמד (פרקים 21-16): נער בן הדת האחמדית, בן 17, משכונת כבאביר בחיפה, שאינו לומד אבל אוהב טבע, פוגש באינדירה הבאהית ויחד הם מגלים כי לאחמד יש יכולות נדירות. החוויות יוצאות הדופן שהוא עובר משנות את חייו והוא הולך להגשים את כל חלומותיו.

פרק 8 הוא פרק סיום, ותופנו אליו גם בסיפורים האחרים (לא רק בסיפורו של אלכס). אבל כמו בחיים אף סיפור לא מסתיים אלא נפסק במקום בו המספר מוצא לנכון.

בסיום חלק מהפרקים, יהיו נקודות מעבר לסיפורה של דמות אחרת. כך אתם תוכלו לבחור את הדרך בה תקראו את הסיפור. הסבר לדרכים האפשריות ניתן לראות בתרשים הזרימה המצורף.

אני מאחל לכם הצלחה בסיפור שלכם.

עדי זהר

Adi110709@gmail.com


זהו רק פרק אחד מתוך 22 הפרקים בספר. הקישורים בסופו של הפרק לפרקים אחרים אינם פועלים.

10 מיכל

צלצול הטלפון בדירה העיר את מיכל. על הקו לא היה גידי, אלא אביה, ניסים, או כפי שהכירו אותו רבים כפרופ' ליבנה.

"בוקר טוב, אבא, מה השעה?" שאלה.

"כבר שמונה וחצי, חשבתי שאת ערה כבר בשעה כזו," אמר האב.

"גידי היה אתמול בבית ויצאנו לבלות עד מאוחר."

"ועכשיו? הוא לא בבית?"

"אה, לא, הוא כבר טס לפנות בוקר."

"ללונדון?"

"לא, הפעם לרומא."

"טוב מאוד, נראה לי שתהיי עסוקה בזמן הקרוב. אני רוצה שתגיעי לאוניברסיטה ואני אכיר לך עמית שלי לעבודה."

מיכל נדרכה כולה והייתה כבר ערה לגמרי. זה לא דבר רגיל שאבא מזמין אותה אליו לעבודה. הוא נתן את נשמתו לאוניברסיטה, אבל לא עירב בכך אף פעם את המשפחה חוץ מאשר באירועים מיוחדים. הוא גם מעולם לא ניסה לסדר פרוטקציה עבור מישהו מהמשפחה.

"מה העניין?" שאלה.

"זה קשור לדוקטוראט שלך וזה חשוב," ענה אבא.

"טוב, אני מתארגנת ובאה."

כשהגיעה לאוניברסיטה מצאה את אביה משוחח בחדרו עם אדם מבוגר ממנו.

"תכירי, זהו פרופ' נהוראי."

"נעים מאוד," אמרה מיכל והושיטה את ידה שנשארה תלויה באוויר.

"אני רוצה שתשמעי מה שיש לו להציע לך," אמר אבא, "ואני יוצא מהחדר כדי שתהיה לכם פרטיות."

אביה של מיכל יצא והשאיר אותה בחדר עם הפרופסור.

"שלום מיכל, רציתי להציע לך משהו."

"ומי כבודו? כלומר, אני מבינה מאבא שאפשר לסמוך עליך, אבל באיזו אוניברסיטה אתה עובד ובאיזה תחום?" שאלה מיכל.

"אני עוסק בכמה תחומים," ענה הפרופסור, "אבל די בכך שתדעי שאני ממשרד המדען הממשלתי וכי יש לי הצעה שלא תוכלי לסרב לה. שמעתי שיש לך חברים בטכניון שהרכיבו מכשיר לחיפוש מנהרות בעזה."

"זה נכון. אבל איך שמעת? לא פרסמנו את זה. המכשיר עוד לא לגמרי מוכן."

"לא חשוב איך אני יודע, אני יודע עוד הרבה דברים, עבדתי פעם עם אימך, ואני יודע גם על גידי ועל העבודה שלו. אני מכיר היטב גם את אביך ואפילו את אפי אחיך ואת הכת שלו."

"אני מבינה שהייתה לך שיחה ארוכה עם אבא."

"כן, אבל את רוב מה שאני יודע לא למדתי דווקא מהשיחה איתו. מה שבאמת חשוב זה לא מה אני יודע אלא מה שאני מציע לך. אני מציע שתעזרי לנו להפעיל את המכשיר בעזה ובירושלים, במימון מלא שלנו. יחד נשפר אותו ויחד נייצר עוד מכשירים כאלה. בתמורה, את תקבלי אחריות על החפירות בהר הבית וזה יהיה גם הדוקטוראט שלך."

"ומה עם העבודה שאני מכינה?" היססה מיכל.

"את תהיי פטורה מהגשתה, המנחה שלך יודע על ההצעה וגם האוניברסיטה."

"אני חייבת להגיד שעשית שיעורי בית היטב. הידע שצברת על משפחתי, על המכשיר שאנחנו בונים ועל עבודת הדוקטוראט שלי, אלה הדברים החשובים לי ביותר בחיים. אם נניח שאסכים, איך אסביר זאת לחברים של גידי שעזרו לי?"

"זו כבר האחריות שלך," צחקק פרופ' נהוראי. "מכך אני מסיק שהתשובה שלך היא כן. אם כך, ניפגש מחר בשעה שבע בבוקר בירושלים, בכניסה למנהרות הכותל, ותביאי איתך את המכשיר."

"אני חושבת שעוד לא פתוח שם בשעה כל כך מוקדמת," אמרה מיכל. בליבה חשבה: אוף, כדי להגיע בשעה שבע בבוקר לשם, אני צריכה לצאת מהבית בשעה ארבע וחצי.

"כשאת איתי, אין דבר כזה מקום סגור," קטע פרופ' נהוראי את הרהוריה ופנה לדלת. "נתראה מחר בשבע. אגב, כל מה שדיברנו הוא סודי ולא יוצא מהחדר הזה," אמר ויצא מהחדר.

מיכל נותרה יושבת למשך כמה דקות, עד שאביה נכנס לחדר.

"אני לא רוצה לדעת כלום," אמר לה, "רק שאת מרוצה."

"וואו, אני מאושרת," אמרה מיכל וחיבקה את אביה חזק ככל שיכלה. "תודה, אבא."

"באמת שלא עשיתי שום דבר," ענה, "זה הכול בזכותך."

מיכל יצאה לכיוון הטכניון. בדרך חשבה מה לומר לחברים של גידי. היא הלכה לקחת את המכשיר ורק קיוותה שהוא יהיה מספיק טוב כדי להועיל למטרה. למחרת, בשבע בבוקר, היא התייצבה כשהמכשיר בידה בכניסה למנהרות הכותל.

הימים הבאים היו אינטנסיביים ביותר. מיכל הפכה ממתרגלת ודוקטורנטית באוניברסיטה לארכיאולוגית האחראית על צוות של כמאה אנשים שעבדו איתה בחפירות במנהרות הכותל. המכשיר פעל לא רע וגילה להם איפה יש מנהרות ואיפה כדאי לחפור. החפירות התבצעו בעיקר בלילות, כדי לא להרגיז את המוסלמים ולא להפריע לתפילות היהודים. היא נאלצה לעבור לגור בירושלים ולהשלים מעט שעות שינה בכל יום. גידי ממילא לא היה בבית, ולא היה לה מושג איך סידרו את היעדרותה מהאוניברסיטה. את רוב האדמה שחפרו העמיסו על משאיות והעבירו למקומות שונים בירושלים. שם יוכלו, בהמשך, לבדוק ולחפש ממצאים שלא תחת עינם של המוסלמים. בתוך שבועיים, הצליחו לפתוח לגמרי שלוש מנהרות שאחת מהן מתחברת למערת צדקיהו.

הממצא החשוב ביותר היה קופסת מתכת אטומה הרמטית. זו הייתה תיבה מלבנית, סגורה לחלוטין ושנראתה כיצוקה אבל קלה יחסית, מה שגרם למיכל להעריך שהיא חלולה מבפנים. על צידה האחד היו מספרים בולטים מ-1 עד 7, ומעל צידה השני חרוטות בלטינית המילים: APOCALYPSE LOGOS HUMUS. נראה היה שהחריטה נעשתה מאוחר יותר ממועד ייצור התיבה. מיכל לא הצליחה להבין מהו החפץ הזה ולמה שימש, וגם פרופ' נהוראי, שקיבל את התיבה והעביר אותה למומחים שיבצעו בה בדיקות נוספות, לא העשיר אותה במידע חדש לגביה.

גידי טס הלוך ושוב בין רומא, לונדון, ירושלים, חיפה ותל-אביב. בימים שנפגשו השתדלה מיכל להתפנות מעבודתה ולבלות איתו ככל האפשר, בעיקר בדירתם. כך עברו להן כמעט שלוש שנים מאז סיים גידי את לימודיו, ובינתיים קנו דירה יפה בכרמל. גידי כבר התחיל לחשוב לעזוב את המוסד ולהתמסד בבית. הם רצו בילד, אבל סיכמו להמתין עד שגידי וגם היא יהיו יותר בבית. בינתיים, המכשיר שהמציאה יחד עם חבריו של גידי, עזר להם מאוד וכבר ייצרו עוד שניים כאלה, עד כמה שידעה מיכל. אחד מהם נשלח לייעודו המקורי, לחיפוש מנהרות בעזה; עם השני היא עבדה בחפירות בירושלים; והשלישי, לפי מה ששמעה, עזר בחפירות בחיפה, באזור שבו עמדו לחפור את מנהרות הכרמל, וכי נמצאה שם עיר נוצרית בשם קסטרא.

באחד הימים קיבלה מיכל טלפון מפרופ' נהוראי, שהורה לה לעבור לחפירות ברמת הגולן. השינוי הזה החזיר אותה לחיפה, והיא וגידי חנכו את דירתם החדשה בכרמל. בעקבות עבודת הדוקטוראט שהשלימה בכל זאת, ובזכות הממצאים בחפירות המנהרות בירושלים, קיבלה את הדוקטוראט באוניברסיטת חיפה והפכה לארכיאולוגית חוקרת מהמניין. חייה התנהלו על מי מנוחות עד הכנס על הטמפלרים שארגן אביה בחיפה.

מיכל ידעה שאביה עוסק בהיסטוריה של המאות ה-18 וה-19 בארץ ישראל מטעם "מכון שומאכר" באוניברסיטת חיפה. היא גם הכירה את הספר שכתב על מושבות הטמפלרים הגרמנים בארץ. אבל מעולם לא חשבה, עד אותו כנס, כי יש קשר בין עבודתה כארכיאולוגית של תקופות בית ראשון ושני, לעבודתו המתייחסת למקומות אחרים ולתקופות אחרות. התברר שטעתה.

יומיים לפני הכנס הזמין אותה פרופ' נהוראי לפגישה באוניברסיטה, ולהפתעתה הרבה גם אביה בא לפגישה. היו שם עוד שלושה אנשים שלא הכירה. פרופ' נהוראי פתח את הפגישה והציג את הנוכחים: שניים מהם נשאו אף הם תואר פרופסור, האחד באסטרופיזיקה והשני מתמטיקאי בשם גוטשטיין מהטכניון, שמיכל זכרה כי עבד עם אימה. השלישי נשא את התואר יועץ ראש הממשלה לענייני המקומות הקדושים ואחראי לקשרים עם הותיקן.

פרופ' נהוראי פתח ואמר: "זימנתי אתכם לכאן היום כדי לדון במשהו חשוב ביותר. מיותר לציין שכל מה שייאמר כאן הוא סודי ביותר ואסור לכם לדון בו מחוץ לחדר זה, גם לא ביניכם. עד היום, כל אחד מכם הכיר רק חלק קטן מהתמונה הכוללת, מהיום אתם תדעו יותר, אם כי עדיין לא הכול. בכנס שמתכנן פרופ' ליבנה למחרתיים, הנושא המרכזי אמור היה להיות עבודתו של גוטליב שומאכר בארץ. אני מבקש מכולכם לעזור לו בשינוי הנושא המרכזי, ולהקדישו להתיישבות הטמפלרית בכלל ולא לאדם הספציפי הזה שומאכר."

פרופ' ליבנה, אביה של מיכל, קם על רגליו כולו אדום ונסער וקרא: "אבל ההזמנות כבר נשלחו, קבוצות דיון נקבעו, ו..."

"שב, פרופ' ליבנה," אמר בשקט פרופ' נהוראי, "שב, בבקשה, ותקשיב, אולי תבין משהו חדש."

אביה של מיכל השתתק והתיישב בחוסר רצון ניכר, ונהוראי המשיך: "כידוע לכם, גוטליב שומאכר, שחי כאן במושבה הגרמנית בחיפה במאה ה-19, היה מהנדס וארכיטקט, ארכיאולוג חובב וקרטוגרף. הוא צייר מפות מדויקות להפליא של רמת הגולן, עבר הירדן המזרחי ורוב סיני והנגב. למעשה, מפות אלה היו כל כך מדויקות שכל המפות שהוכנו חמישים שנים אחר כך נסמכו עליהן. הדיוק הרב הביא אותנו למסקנה שהוא לא יכול היה, בכלים שעמדו לרשותו באותה תקופה ובזמן המוגבל ששהה באותם מקומות, לשרטט מפות כל כך מדויקות. חשבנו שהיו לו עוד מקורות ואכן גילינו מקור כזה."

"לפני חודש, כשהזזנו בתים טמפלריים בקריה בתל-אביב, גילינו ארכיון טמפלרי שכלל מפה שהייתה בידי שומאכר. במפה היו מספרים וסימנים שלא פענחנו, ולכן העברנו אותה לפרופ' גוטשטיין. פרופ' גוטשטיין, ספר לנו, בבקשה, מה גילית," פנה נהוראי לפרופ' גוטשטיין.

"ובכן, גיליתי דברים מעניינים מאוד," אמר הפרופסור שהרכיב משקפיים עם מסגרת זהב, וקם ממקומו כשכרסו העגולה פוגעת בשולחן. "המפה כוללת גבהים כמעט מדויקים מפני הים."

"מה זאת אומרת 'כמעט'," התפרץ פרופ' ליבנה.

ופרופ' גוטשטיין ענה: "הגבהים מדויקים לחלוטין ביניהם, אבל כולם מוסטים בשישים ושלושה סנטימטר, כאילו פני הים היו אז נמוכים משהם היום בשישים ושלושה סנטימטר. אנחנו יודעים שבשנים האחרונות, עקב ההתחממות הגלובלית והפשרת הקרחונים, עלו פני הים הרבה יותר מבעבר. בשנת 1920, כשהגיעו הבריטים לארץ, הם ערכו מדידות, וגובה פני הים נקבע על 28 סנטימטר פחות מאשר הוא היום. מכאן שגיל המפה שקיבלתי לידי הוא כ-600 שנים. ועוד דבר," המשיך פרופ' גוטשטיין, "כדי למדוד גבהים בדיוק כזה צריך לפחות מד טווח לייזר, כפי שיש בידנו כיום, והמדידה צריכה להיעשות מהאוויר."

כאן קם הפרופסור לאסטרופיזיקה גם הוא ואמר: "ראיתי את המפה, הסימנים הנוספים שעליה מייצגים את מיקומם של כמה כוכבים בעת כתיבתה, כפי שהיו נראים ממסלול שמקיף את כדור הארץ, ללא השפעת האטמוספרה. במפה מצוינת מערכת הכוכבים אלפא קנטאורי, שהיא המערכת הקרובה ביותר למערכת השמש שלנו, רק כארבע וחצי שנות אור בערך. מערכת כוכבים זו ניתנת לצפייה רק מחצי כדור הארץ הדרומי. כלומר, המפה מתייחסת למזרח התיכון וכוללת ציון מיקום של כוכבים הנראים רק ממרכז אפריקה או מדרום אמריקה ואוסטרליה. לפי מיקום הכוכבים המצוינים במפה, אני תומך בהנחה שגיל המפה הוא כשש מאות שנים."

"אם כך," סיכם פרופ' נהוראי, "שניכם מסכימים שבידי גוטליב שומאכר הייתה בשנת 1860 מפה שהוכנה למעשה כארבע מאות שנים קודם לכן, בסביבות 1260 לספירה הנוצרית. מפה שהוכנה בטכנולוגיה שעוד לא הייתה קיימת בתקופתו, ובוודאי לא ארבע מאות שנים לפני כן, ומהאוויר."

מיכל הרגישה לא בנוח, גם בגלל הגילויים האלה אבל גם משום שנראה לה שפרופ' נהוראי הביא אותה לשם רק כדי ללחוץ על אביה.

אביה, שכבר ישב ונרגע מעט, שאל, "ואם נניח שהייתה בידו מפה כזו, למה לא נעשה יום עיון עליו?"

"כי זה עוד לא הכול," אמר פרופ' נהוראי, "ישנם גם החפירות והיחסים עם המוסלמים והנוצרים."

מיכל הזדקפה וניסתה להבין את הקשר. "אותו מהנדס, שומאכר, חפר עתיקות בכמה מקומות בארץ, כל המקומות האלה מסומנים באותה מפה שמצאנו. במקום הראשון שחפרנו בעקבותיו, בהר הבית, נמצא מכשיר. נכון, מיכל?" שאל נהוראי בפנותו למיכל. "אנחנו לא בדיוק יודעים מה הוא עושה ואיך, אבל אנחנו יודעים שהטכנולוגיה לבנייתו לא הייתה ידועה לפני כמעט אלפיים שנה בעת שייצרו אותו. למעשה את הטכנולוגיה הזו אנחנו לא מצליחים להבין גם כיום."

"יש לנו יסוד סביר להניח שהמכשיר שמצאנו היה בידי הטמפלרים הקדומים בשנת 1200 לספירה לערך, והתגלגל איכשהו לידי הבונים החופשיים, שאיבדו אותו שוב, עד שנתגלה על ידנו. שומאכר ידידנו היה כנראה בונה חופשי שחפר במקומות המסומנים במפה שהייתה ברשותו. הנוצרים והמוסלמים בטוחים שאנחנו חופרים עדיין בהר הבית ומאיימים ליצור פיצוץ ברמה הפוליטית, שעלול לגרום מלחמה על רקע דתי. זה הדבר הגרוע ביותר מבחינתנו עכשיו." כאן התיישב פרופ' נהוראי כשהוא מתנשף מעט.

עתה קם יועץ ראש הממשלה ודיבר: "אנחנו יודעים שהותיקן משתף פעולה עם המופתי של ירושלים, ושהותיקן מינה נזיר יווני בשם אלכס לתפקיד המקשר עם המופתי. יש כאן מצב מסוכן מבחינתנו, שתקום חזית משותפת של נוצרים ומוסלמים נגד היהודים בארץ. אנחנו לא נוכל לחפור בנקודה השלישית המצוינת במפה, בתל- מגידו, אם הדבר ייוודע לכנסייה הנוצרית. מדובר במקום שהוא בעל משמעות מיוחדת לנוצרים, ארמגדון, המקום שבו, לפי אמונתם, יתחיל הקרב בין גוג ומגוג, בין האנטיכריסט שיתגלה לבין המשיח שיגיע, כלומר - מלחמת עולם."

"וזו הסיבה לכך שנצטרך לשנות את הנושא של יום העיון," סיכם פרופ' נהוראי.

"בסדר," אמר אביה של מיכל, "נשנה את נושא הכנס."

"יש לכם הרבה עבודה, ובכן צאו לדרך," אמר פרופ' נהוראי. "מיכל, בבקשה הישארי כאן כמה דקות, אני צריך אותך."

מיכל נפרדה מאביה וכל הנוכחים עזבו את החדר, חוץ ממנה ומפרופ' נהוראי.

"מיכל," פתח הפרופסור "אני מייעד לך תפקיד מרכזי בפרשה זו. את מכירה את אלכס וגם גידי מכיר אותו היטב."

"נכון," נזכרה מיכל, "פעם, לפני שהתחתנו, גידי הביא אותו להתארח אצלנו בבית, לא הייתי בטוחה שמדובר באותו אלכס. גידי אמר אז שהוא 'מביא עבודה הביתה', ואירחנו אותו יום אחד לארוחת צהריים."

"תראי," אמר נהוראי, "חפרת בירושלים עם הציוד החדש שלך ומצאת את המכשיר הזה. ברמת הגולן לא מצאת דבר, אבל בכלא במגידו מצאו האסירים, בטעות, פסיפס עתיק ששייך כנראה לכנסייה העתיקה ביותר בעולם. הם הלכו לחפור יסודות למבנה חדש בחצר הכלא ונתקלו בו. הם מוסלמים, ולכן הסיפור הזה עלול להגיע מהר מאוד לותיקן. אני רוצה שתעברי לחפור במגידו, מהר אבל בשקט ככל האפשר, בלי לעורר עלינו את המוסלמים או את הנוצרים. נוכל לעכב אותם מלהתערב רק אם נעשה קצת מניפולציות עם האלכס הזה שאת מכירה."

"איך אני מגיעה לאלכס?"

"אין צורך בכך," ענה לה פרופ' נהוראי. "בעלך, גידי, כבר עוסק בזה זמן מה. בקרוב הוא ייפגש עם אלכס ברומא ויקבע איתו ביקור אצלכם. כלומר, הוא כבר מכין 'הצגה' שלמה לאלכס."

מיכל לא הרגישה בנוח מכל הסיפור הזה. אחרי כל ה"הצגה" שערך נהוראי אביה נאלץ לשנות את נושא הכנס, כשנהוראי תובע זאת די בגסות. כעת מתברר שגם בעלה עובד עבור אותו נהוראי. על אף שהיא זכתה בדוקטוראט, באחריות על החפירות בירושלים ועכשיו גם במגידו, המחיר שהיא ומשפחתה נדרשות לשלם כנראה לא יהיה קטן.

כשחזרה הביתה גידי צלצל מרומא. הוא אמר שיגיע עם אלכס לארוחה מחר, והבטיח להסביר לה הכול כשיחזור. שלוש שעות אחר כך התקשר שוב ואמר לה שהארוחה עם אלכס תידחה למחרתיים ושהיא תארח אותו לבדה, וכי הוא יגיע למחרת ואז יסביר לה. היא לא הייתה מרוצה. זה קלקל לה את התוכניות ליום רביעי, היום החופשי שלה, והיא נאלצה לבטל פגישה שקבעה עם חברה. היא שנאה כשאחרים מסדרים לה את לוח הזמנים שלה, ובכל הקשור באלכס הרגישה מיכל שהיא לא בשליטה כלל.

 

לעבור לסיפור של אלכס? אם כן, לחצו כאן לעבור לפרק 3,

 

לעבור לסיפור של אחמד? אם כן, לחצו כאן לעבור לפרק 18,

אחרת תמשיכו בסיפור של מיכל.

 
 
ספר דיגיטאלי, לקריאה במחשב, בטאבלטים מסוג אנדרואיד,  באי-פד וטלפונים סלולריים כמו אי-פון. עמוק באדמת ארץ הקודש מתגלים מימצאים ארכיאולוגים יוצאי דופן, תחרות בין דתות על השגת טכנולוגיה שמקורה מהחלל. 
;